"הֱיֵה אָדָם!"
מסמך היסוד של מדרשת מיצר
מסמך היסוד של מדרשת מיצר
חזון וייעוד
המדרשה למנהיגות ואחריות חברתית מיצר שברמת הגולן, הנה ארגון חינוכי, הומניסטי וציוני אשר יקדם את הבאים בשעריו למיטבם ולמצוינות בבנאדמיות תוך זיקה לערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית וליברלית, ומתוך תחושת אחריות על עתידה של חברה הישראלית הוגנת, שיוויונית, מקדשת זכויות לכל אדם ורודפת שלום.
אנו פועלים מאחר ואנו חושבים כי לחברה הישראלית נחוץ עוגן רוחני וערכי כדי לפתח עמידות בפני השסעים התרבותיים, הפילוג הרווח בשנים האחרונות בעם ואתגרי המאה ה-21. זאת משום שהולך ומתעמעם המכנה המשותף וכך עולה הדומיננטיות של ההמוני תוך ויתור על השקפת עולם ותובענות עצמית, וצומחת "שבטיות" מפלגת. לכן מטרתנו היא פיתוח דפוסי התייחסות נאותים, אינטלקטואליים ורגשיים, כלפי אדם וטבע - זה הרצון לבנות את השלום שבתוכנו, עם זולתנו ועם עולמנו.
זוהי הצהרת אמונים: אנו מאמינים שבכוחו של דיאלוג חינוכי של צעירים ומחנכים, ובכוחם של הצעירים עצמם לשפר את איכות החברה הישראלית וליצור עתיד מבטיח יותר.
מושגי יסוד ועיקרים מנחים
בגישה ההומניסטית אדם מגבש יחסים חברתיים ופוליטיים על בסיס מחויבות ערכית לכבוד האדם, לשוויון ולהזדמנות הוגנת לכל אחד ואחת לחיים של התפתחות, הגשמה עצמית ושותפות משמעותית בחברה.
בגישה האקולוגית משתמש האדם במשאבי הטבע ועוסק בפיתוח כלכלי מתוך ראייה כוללת של הוקרת מערכות הטבע והגנת הקיימות הסביבתית. זאת תפיסת עולם המתמקדת ביחסי הגומלין בין האדם לבין הסביבה מתוך אכפתיות ואחריות ליחסים הרמוניים בין המין האנושי לסביבה הטבעית.
גישת הקיימּות מגלמת את המחויבות לקיום ארוך-טווח ומיטבי של מערכות חברה וטבע שתרומתן לשגשוג הטבע והאנושות משמעותית ומוכחת. גישה זו נותנת את הדעת על פתרונות ארוכי-טווח – הן כדי למנוע קטסטרופות והן על מנת להימנע מהשקעות חוזרות ונשנות בתשתיות שמלכתחילה לא נבנו כהלכה.
איכות חיים היא הרבה יותר ממה שמלמדים מדדי התל"ג, הצמיחה הכלכלית ורמת החיים החומרית. החלופה היא התייחסות הוליסטית למיקסום הרווחה של אדם בעולמו (well being). בגישה זו עלינו להעריך את איכות החיים במדדים רבים ומגוונים של תוחלת חיים ותמותת תינוקות, ביטחון תזונתי ותעסוקה משמעותית, חינוך והשכלה, פנאי איכותי ואיכות הסביבה, שוויון הזדמנויות ושוויון בפני החוק, זכויות האדם ומעורבות דמוקרטית, שוויון מגדרי ונגישות למשאבי נחלת הכלל, שקיפות שלטונית ואמון במשרתי הציבור, קהילה תומכת, תחושת ביטחון אישי והגשמה עצמית.
בריאות מציינת את התפקוד המיטבי והמלא של אורגניזם, של ארגון חברתי ושל מערכת טבע – על פי טבעם או תכליתם. באקו-הומניזם הגישה היא הוליסטית ומתכוונת לנפש בריאה בגוף בריא, חברה בריאה בטבע בריא – בריאות לאנשים, לקהילה ולאימא אדמה.
הקשבה פעילה מכבדת, סקרנית, מתרשמת, חשה, מרגישה ומפרשת, וברוח העשייה האומנותית מתבוננת לפני שמשנה, מביטה לפני שממציאה, מקשיבה לפני שמוסיפה את קולה. זו הקשבה הפתוחה אל הדברים כפי שהם מנכיחים את עצמם על פי טבעם וייחודם והנמנעת מלכפות עליהם מבט מחפיץ, שפה זרה ושימושיות מניפולטיבית.
תרבות דיאלוגית מחליפה את הגישה של הכנעה והצלחה על חשבון אחרים בגישה של הסכמה וחיים עם אחרים – כך ביחסים בין אקולוגיה להומניזם, וכך ביחסים הבין-אישיים והבין-תרבותיים. הדיאלוג בנוי על תשתיות של דרך ארץ, רצון טוב, כבוד הדדי, אמון, אמפתיה והקשבה. הוא דוחה את דרכי השרירות, הכוחנות והשליטה שכה רווחות בהתנהגות האנושית וכלפי הסביבה הטבעית, ובמקומן מניח תשתיות ובונה הסכמות באמצעות שיח של היגיון, הומניות, הגינות והרמוניה.
גישה מניעתית קודמת לגישה מתקנת ומשקמת. הן מן הבחינה המוסרית של מניעת סבל ועוול והן מן הגישה התועלתנית-כלכלית עדיף להשקיע במניעת הזנחה, חולי, עוני ובורות מאשר בכוחות אכיפה, כליאה, ריפוי ושיקום. אכילה נכונה ואורח חיים בריא הרבה יותר הגיוניים מדיאטות אינסופיות ושימוש יומיומי בתרופות. הגיונית גם הסתפקות בצריכה מועטה כדי לתחזק כהלכה את משאבי הטבע מאשר להתמודד עם התוצאות הנוראות של התפוצצות האוכלוסייה, זיהום האוויר, דלדול הקרקע, המתת האוקיינוסים והכחדת מגוון המינים. כיום אנו נמצאים קרוב מאוד לנקודת האל-חזור, משמע נזקים בלתי הפיכים ואסונות קטסטרופליים. עובדה זו מחייבת העדפה מיידית ומוחלטת של דוקטרינת המניעה על פני זו של השיקום והתיקון.
פטריוטיות גלוקלית היא האכפתיות, האחריות והמעורבות הפעילה שלנו לטובת הרווחה האקו-הומניסטית במרחב המקומי והגלובלי כאחד. היא מאפשרת לנו לחרוג מצירי ההתנגשות המסורתיים של שמאל וימין, דתיים וחילונים, לאומיות מול אוניברסליות, קבוצה אתנית אחת מול אחרת. היא מאפשרת בקלות יחסית לאחד כוחות בהתמודדות עם אתגרים אקולוגיים, חברתיים ופוליטיים – כי במציאות ימינו לתופעות השונות יש השלכות מעבר לגבולות מקום וזמן, ושיתופי הפעולה מקדמים את הטוב המשותף הלוקלי והגלובלי.
שיח אקדמי וציבורי, הגותי-מדעי-יישומי, אינו מסתגר בתחומי דעת החוקרים את רזי הבריאה, ואינו משועבד להיגיון התועלתני של השגת שליטה בטבע והגדלת רווחים. שיח כזה הוא בראש ובראשונה שיח חוכמה – הוא מחויב לידע תאורטי ומעשי מונחה השקפת עולם ערכית אקו-הומניסטית.
במתינות ובאיטיות מרוויחים המון ומזיקים מעט. כבר שנו חכמים ש"אוהב כסף לא ישבע כסף" ו"איזהו עשיר השמח בחלקו". אותו היגיון המסביר את נזקי האובססיה הצרכנית חל גם על האובססיה למהירות, להשתעבדות לעבודה, למיקסום התועלת ולאתגרי ריבוי המשימות. כשמעמיסים יותר מדי – מתעוותים ונשברים. לעומת זאת, כשלומדים לעצור, להשתהות, להתמסר, להקשיב ולהתבונן, אזי נפתחים ומתגלים לעינינו עולמות חדשים ונפלאים: הנה אדם עם עיניים עמוקות וסיפור חיים מרגש, ועצים יפי צמרת וציפור מקננת בהם, ושמיים זרועי כוכבים, ושיר שקוראים בקול המפעים את גופנו ואת נפשנו, וארכיטקטורה שובת עיניים, ומוזיקה שלוקחת אל הנשגב. והנה גם בני המשפחה שלי בשהות נינוחה, ואף את עצמי סוף סוף יוצא לי לפגוש. בעצירה יוצרים מרחב לשלווה, לבהירות, לפשטות, להשתאות תמה, להקשבה לקולות הפנימיים, לאנשים אחרים, למראות הטבע ולאומנות. הורים טובים, כתב רוסו, "יודעים לבזבז זמן"; והמטייל בטבע אינו מסתפק בתועלת שהדבר מביא לכושר הגופני אלא כנראה יודע, כמו נתן זך, ש"רַק בַּיָּרֹק מוֹצְאוֹת כָּל הַדְּרָכִים אֶת תִּקּוּנָן".
חוסן אישי וקהילתי והתמודדות מושכלת לנוכח מורכבויות החיים והטכנולוגיה הדיגיטלית. כידוע, רעיון הקידמה הניב את פאר הישגי האדם במדע, בטכנולוגיה, ברפואה, בהארכת תוחלת החיים, בזכויות האדם ובצמיחת המשטרים הדמוקרטיים. בה בעת, השימוש בכוחות העצומים של המדע והטכנולוגיה, בשירות אידאולוגיות טוטליטריות וחמדנות כלכלית השית על האנושות מעשי רצח המוניים וזוועות חסרות תקדים, הרס הסביבה הטבעית וניכור נורא. כל אלה מסלימים מגמות אובדניות ופוגעים באינטימיות של בני אדם עם הטבע, עם זולתם ועם עצמם. בימים אלה של המאה ה-21 איננו דוגלים בטהרנות בנוסח "הכול או לא כלום". האתגר הראשון במעלה הוא לקיים שיח ציבורי תמידי – אמפתי, מושכל, רפלקטיבי וביקורתי – שיעצים את החוסן הנפשי ואת שיקול הדעת, שכן לנוכח הזהויות המורכבות של המאה ה-21 נחוצות פוליטיקה שפויה והתנהלות מידתית. לנו בישראל, חוסן הוא משאב חיוני מבחינות רבות. אנו מאמינים שהגישה האקו-הומניסטית לרבות הדגשים שהוצגו לעיל של תרבות דיאלוגית ושל גישה בריאותית ומניעתית יוצרים תשתיות רעיוניות וערכיות לביסוסו ולהכרה ש"לַּכֹל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַחַת הַשָמַיִם".
מטרות פיתוח בר-קיימא (כפי שנוסחו על ידי עצרת האומות המאוחדות): 1. מיגור העוני, 2. חיסול הרעב, 3. בריאות טובה ואיכות חיים, 4. חינוך איכותי, 5. שוויון מגדרי, 6. מים נקיים ותשתיות תברואה, 7. אנרגיה ירוקה בעלות סבירה, 8. תעסוקה הולמת וצמיחה כלכלית, 9. תעשייה, חדשנות ותשתיות, 10. צמצום האי-שוויון, 11. ערים וקהילות בני-קיימא, 12. צריכה וייצור בתבונה, 13. התמודדות עם שינויי האקלים, 14. החיים במים, 15. החיים ביבשה, 16. שלום, צדק ומוסדות חזקים, 17. שיתופי פעולה למימוש היעדים.
לשם כך, אנו סבורים, טוב יהיה להרחיב את הדעת, להתנסות ולהשתלם בתחומים ובתכנים הבאים:
אדם וטבע בפרספקטיבה היסטורית ופילוסופית.
קיימות רב-תחומית: עם התמקדות בסביבה הטבעית, האזרחות הדמוקרטית, בצדק חברתי וברב-תרבותיות.
לימודי טבע והיחסים עם בעלי חיים במגוון דרכי הידיעה וההתנסות.
תרבות דיאלוגית, מיינדפולנס ומיני פרקטיקות מקדמות התבוננות ובריאות.
בדרכים אסתטיות ויצירתיות.
(תפיסת העוגן הרוחני והערכי פותחה על ידי צוות המכינה, בהשראת המסך של מכללת סמינר הקיבוצים "אקו-הומניזם עכשיו כדי שיהיה מחר".)
ערכים
הומניזם. נהיה מחויבים תמיד ליחסי אנוש, לסדר חברתי ולעשייה חינוכית המושתתים על ערכי היסוד של שוויון ערך האדם, כבודו, חירותו והתפתחותו. לא רק דבקות פורמלית בזכויות האדם ובשוויון ערך האדם, אלא עשייה אקטיבית – של לימוד, טיפוח והעצמה – אשר מכוחם יוכלו הכול להתקדם לקראת חיים אנושיים ומכובדים.
כל באי המדרשה – ללא הבדל מין, דת, לאום, אמונה, ודעה – יזכו ליחס שוויוני ומכבד כאנשים אוטונומיים, בעלי זכות להגדרה עצמית, חשיבה ביקורתית ויצירה אישית.
נשים דגש על טיפוח יחסי אנוש ומשקל לצרכים ולעמדות של אחרים, כאשר לכל אחד יהיה קיים המרחב הטבעי והייחודי לו.
ניצור אקלים ונוהגי חיים של נועם הליכות, יחס אישי, אדיבות, רצינות, שוויוניות והתחשבות בקשיים. אקלים חברתי של דאגה, רגישות, עזרה הדדית, פתיחות, פלורליזם וסובלנות.
נפתח פדגוגיה של העצמה, התבססות על חוזקות, מימוש הפוטנציאל האנושי והאישי, איפשור דרכי למידה מגוונות, וטיפוח אנשים בעלי אישיות אוטונומית, מושכלת, רגישה, מעורבת וביקורתית.
ניצור תרבות חברתית שאינה משלימה עם ביזוי, השפלה, אפליה ואלימות, וגם לא עם פגיעה במרחב הציבורי והסביבה הטבעית – כולל נקיטת עמדות בשיח הציבורי אשר מבטאות את התנגדות המדרשה לתופעות חברתיות של פגיעה בכבוד בני האדם ושוויונם.
נלמד מהצלחות ולא רק מכישלונות.
דמוקרטיה. נדבוק במידות הטובות של הדמוקרטיה הניכרת ביצירת הסדרים חברתיים שמאפשרים לכלל האזרחים חיים אוטונומיים ומכובדים של רווחה קיומית, חירות אישית, התפתחות תרבותית, שותפות אזרחית והגשמה עצמית.
נייחס לכולם ערך אנושי שווה ובלתי מותנה תוך הימנעות מזכויות יתר ואפליה מקפחת. נדבוק בצדק ובהגינות, במיוחד מול המיעוטים והחלשים, תוך משמעת אישית, ריסון עצמי, וויתור על ניצול תועלתני של סמכויות, אינטרסים, עוצמה פוליטית וסטטוס חברתי.
נקפיד לאפשר לכל אדם להיות שותף בהכרעות הנוגעות לחייו ולגורלו.
כל אחד מאיתנו יקפיד על החוק, גם כשהוא לא בדיוק משרת אותו.
חינוך לתרבות ואזרחות דמוקרטית.
נקיים שיח משתף המתמקד בקשת רחבה של היבטים הקשורים לתכנית החינוך ונוהגי החיים.
נציין אירועים משמעותיים וייזום ימי עיון אשר מתמקדים ביסודות הדמוקרטיה: דוגמת יום זכויות האדם, האישה והילד; יום הזיכרון לרצח רבין, תקופת הבחירות לכנסת, סוגיות בכלכלה, הפרטה וצדק חברתי; מעמד בית המשפט העליון ועיקרון הפרדת הרשויות.
נאכוף מדיניות של שמירת כבוד האדם ושוויון ערך האדם, כך שגם בלהט הדיונים הלימודיים, החברתיים, התרבותיים או הפוליטיים, לא ייחצו קווים אדומים הקשורים בפגיעה בגופם, בנפשם או בכבודם של אחרים.
נקפיד לפגוש מגוון דעות, גם כאשר הן נחרצות או לא רווחות, אך נמנע מלפגוש אנשים וארגונים המעודדים אלימות, גזענות, סילוף עובדות ביודעין ותיאוריות קונספירציה לא מבוססות.
נפגש עם נבחרי ציבור מעצם היותם נבחרים, גם אם דעותיהם קיצוניות אינן עולות בקנה אחד עם ערכינו ודעותינו.
אחריות. אחריות היא עמדה של אכפתיות כלפי הסובב אותי, התגייסות לעשייה שמיטיבה את הדברים, ונכונות לדין וחשבון אישי על מעשים ומחדלים שתרמו למצב הקיים. אנו מקבלים על עצמנו את המחויבות לערך זה כעמדה של מגויסות ערנית, אכפתית, אידאליסטית ומושכלת למען שיפור המציאות החברתית והסביבתית בהווה ובעתיד. אחריות אישית, חברתית וסביבתית היא עבורנו אתגר להפגנת דוגמה אישית ועשייה ציבורית ל"תיקון עולם".
נהיה מודעים לכך שעוני ובערות, פערים חברתיים ואלימות, גזענות ומלחמות, פוליטיקה פופוליסטית ותרבות של רייטינג, זיהום הסביבה ופגיעה בחי ובצומח, התמכרויות לסמים ואלכוהול, צרכנות כפייתית ופגיעה בבריאות – כל אלה מעשי אדם הם ולא יד המקרה או גזירות משמיים. אחריותנו היא לעשות כל שביכולתנו, כדי להבטיח לכול חיים מכובדים של רווחה אישית, התפתחות תקינה, חינוך נאות, חברה הוגנת, עושר תרבותי והגשמה עצמית.
נבנה תכניות חינוכיות שמעצימות את המחשבה העצמאית, המושכלת והביקורתית, ומעוררת רגישות ואחריות בתחומי החברה והסביבה.
נטפח דפוס רב–תחומי של אחריות, הכולל הן מעגלים אישיים של אחריות מוסרית והן מעגלים רחבים יותר – מוסדיים, קהילתיים, לאומיים, תרבותיים סביבתיים וכלל–אנושיים.
נסייע לארגונים חברתיים באמצעות שיתופי פעולה ומתן אפשרות להשתמש במשאבי הקמפוס.
נקיים עשייה תורמת בחברה כחלק מהתכנית החינוכית.
תרבות. לתרבות ישראל שלושה מעגלי התייחסות: א. המעגל היהודי החובק את מורשות העבר של העם היהודי; ב. המעגל הציוני החובק את תרבות ישראל בדורות האחרונים; ג. המעגל האזרחי החובק את התרבות הישראלית על מכלול מורשות התרבות ומורשות החיים והיצירה של אזרחי מדינת ישראל. ברוח עקרונות הכרזת העצמאות וחוקי היסוד של מדינת ישראל, המדרשה נאמנה לתפיסת החזון של ישראל כמדינה יהודית–דמוקרטית: ישראל כבית לאומי לעם היהודי וכמדינה דמוקרטית ושוויונית לכלל אזרחיה. הציונות שלנו היא הומניסטית וחברתית: נאמנה לערכים הלאומיים אך גם לערכי השוויון, הצדק, החירות, והשלום; מחויבת לקידום מורשת היהדות, נכסי התרבות ונופי הארץ, אך גם להבטחת אופייה הדמוקרטי של המדינה ולפיתוחה כחברה הוגנת ושוויונית לטובת כלל אזרחיה – ללא הבדל גזע, מין, לאום, עדה, אמונה ומעמד כלכלי.
מתוך זיקה ללימודי יהדות כתרבות וחינוך לאזרחות דמוקרטית, אנו מחויבים לבוגרים שהתנהלותם מגלמת את המידות הטובות של היהדות, המוסר הכלל–אנושי הומניסטי, והאזרחות הדמוקרטית.
לצד טיפוח הדיאלוג עם מורשת העבר חשובה לנו התרומה להתחדשות התרבות וקידום היצירה המקורית. אנו מבקשים לראות בשילוב של "ארון הספרים היהודי" עם היצירה הישראלית בת–זמננו את מאגר התרבות שיזין את הדורות הצעירים ויפעל בעיצוב תרבותם הישראלית המשותפת.
נלמד את תולדות עם–ישראל, יצירתו ותרבותו כחלק מהוויה תרבותית מתגבשת, המציגה את ייחודה של תרבות ישראל תוך קיום זיקה חיובית לתרבות העולם, וזאת מתוך מפגש עם כל מגוון היצירה היהודית של עדות, של תנועות ושל זרמים שונים, הגותיים ותרבותיים בעם היהודי.
נזמן מפגשים פתוחים, מכבדים ומעשירים בין לומדים מאוכלוסיות שונות כדי להתוודע לקשת הקהילות והזהויות, להכיר בהבדלים הייחודיים, להעניק לגיטימציה למגוון הקולות והנרטיבים התרבותיים, לבנות יחד את המשותף, ולפתח עמדות אזרחיות חשובות של אחריות חברתית, פלורליזם, סובלנות, הגינות וסולידריות.
דעת. ערך הדעת מייצג עבורנו את המחויבות לטיפוח המידות הטובות של סקרנות, חקרנות, פתיחות ורוחב דעת, עושר תרבותי, תודעה ביקורתית, פוריות ויצירתיות. זאת בניגוד לתופעות "חינוך" מוכרות שכובלות את החשיבה ומשעבדות אותה לאינטרסים חיצוניים.
נבין כי אין שיקול דעת בלי דעת; אין פוריות מחשבתית ללא מעורבות עמוקה – גם אם מרדנית – עם הקלאסי והנחשב; אין הבנה רחבה ומורכבת של ההווה ללא דעת עמוקה וסדורה של העבר; ואין צמיחה מחדשת ורעננה אל העתיד אם כבולים אנו ביראת כבוד מוגזמת אל סמכות העבר והמסורת.
מוטלת עלינו חובת "אמנות המינונים" הנכונים בין המידות הטובות, כך שנוכל להעיד שאכן רכשנו דעת, ואנו משכילים ומלומדים, ולא פחות מכך נבונים, ביקורתיים ויצירתיים, והכי חשוב – חכמים, פוריים ובעלי יוזמה. הכול כדי ש"עץ הדעת" ישרת אותנו גם כ"עץ חיים" לפרט ולחברה.
נטפח את המדרשה כקהילה לומדת וכמרכז תוסס של עשייה חברתית ומורשת תרבותית.
נבסס דפוסים של למידה משמעותית שהיא גם חווייתית ורלוונטית ללומדים וגם רצינית ומעמיקה.
יושרה. יושרה היא מידתו המוסרית הטובה של אדם, ובהשאלה גם של ארגון או מוסד, אשר ניכרת ברמה גבוהה של יושר, הגינות, אמינות, שקיפות וניקיון כפיים. יושרה היא אתיקה של אמת ואמון; של יחסי אנוש נקיים מחשדנות, תחמנות, מניפולציות, הונאה והולכת שולל; של ישירות ביחסים הבין–אישיים ושל אומץ הלב להכיר באמיתות ולאמצן גם כשהן מטרידות ובלתי–מחמיאות. כשמִדלדלת היושרה בקרב אנשים, קל וחומר כשמתעקמים "הארזים" בחברה – אזי אובד האמון הבסיסי הדרוש לשיתוף פעולה לטובת הכלל, ואז כל אחד עושה כראות עיניו ועל חשבון זולתו. מכאן השליחות החינוכית הגדולה שבביסוס נורמות של יושרה, הן בהתנהלות האישית והן בשירות הכלל.
נקפיד על שקיפות והפגנת דוגמה אישית ברמה האנושית והארגונית.
נקפיד על הגינות ביחסי הנהלה, עובדים, מרצים וחניכים.
נדבק בגישה עניינית, חסרת פניות, וללא שיקולים זרים.
נטפח התנהגות אותנטית של קשב פנימי וכנות עם הזולת.
נטפח יושר אינטלקטואלי הניכר בחתירה לאמת, בדיאלוג קשוב ובפתיחות לדעות אחרות, בצניעות, ובנכונות להודות בטעויות וללמוד מכל אדם.
נקפיד על יושרה במינהל – אמינות בדיווח, ושקיפות בחלוקת משאבים ובמכרזים.
ננקוט צעדים משמעתיים במקרים של מעילה באמון וחוסר יושרה.
לא נבקש הנחה או מתן שירותים בחינם מאלה המתפרנסים בנתינת שירותים אלה (למשל - מרצים).
אלה שמגיעים מרצונם בהתנדבות - תמיד נציע השתתפות בהחזרי הוצאות.
איכות. הערך של איכות מציין עבורנו אידיאל תרבותי וחינוכי. דרך חיים הניכרת בתובענות עצמית לקראת עמידה איכותית ומכובדת באתגרים השונים שעמם אנו מתמודדים במעגלים השונים של חיינו. "נעבוד על עצמנו" כדי להצטיין באנושיותנו ונהווה דוגמה לאחרים, נקיים חברה הוגנת ומתוקנת, נפעל ל"תיקון עולם", ונדבוק בסטנדרטים גבוהים של מחשבה ומעשה, תכנון וביצוע.
נקפיד על אתיקה חינוכית ודוגמה אישית.
נקפיד על דרישות וסף קבלה מתאים של חניכים.
נחיל עקרונות האיכות והמצוינות גם על ניהול ידע, המרחב הפיזי, חזות אסתטית ועוד.
נטפח תפישה של שותפות מקצועית, הפריה הדדית ועבודת צוות: ארגון לומד המשביח את עצמו באמצעות עבודת צוות.
נטפח הרגלי צריכה נבונה ושימוש מושכל בכל הנוגע לשירותים ומשאבים.
נעודד שירות מילואים גם כאשר הוא מאתגר את רצף הפעילות.
נעודד ונשמח בבשורת הריון ונתמוך ככל שניתן.
נקפיד על שמירת סודיות ומידע כדי שמידע אישי והפרטיות תשמר.
בטיחות כייעוד. התנהלות בטוחה מבטאת לא רק הקפדה על נהלים, כללים ומשמעת. אנו רואים בבטיחות כייעוד ובכך אנו מביאים לידי ביטוי את הערך החשוב מכל - ערך חיי אדם. תפיסה זו מלמדת אותנו שאין שום דבר העולה על חיי האדם ומתוך כך ברור לנו שעלינו לפעול באחריות, בצניעות וללא "עיגול פינות".
נקפיד על רמה גבוהה של בטיחות בכל פעילות ולפי ידע שנצבר בתחום ולפי הכללים והנהלים הנדרשים.
לא נשים את עצמנו לעולם מעל איתני הטבע.
לא נתאהב בתוכניות שלנו ונוציאן לפועל בעקשנות כאשר יש ספק או סיכון בכך.
ננהל מאגר בטיחות, בטחון ומוגנות בצורה מקצועית.
ניצור תרבות משתפת הבאה לאפשר למידה ושיפור ולא הסתרה וחשש.
שרירי הליבה
שרירי הליבה הם רשימת “שרירי הנפש” שאנו רואים בהם שאם נדע לפתח אותם, לעבוד עליהם, נוכל לחזק את האופי שלנו ככזה שיוכל לשאת סימני שאלה, דעות שונות ומורכבות. רשימה זו נובעת מפרשנות אפשרית לסיפורו של משה רבנו:
"ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול."
צמיחה ("ויגדל"). גדילה, צמיחה, המתנה לבשלות: משה גדל בגיל אבל הוא גם צומח. הוא יוצא "גדול". כזה שלא נשאר בארמון.
איתנות ("ויצא"). יציאה מאזור הנוחות, איתנות, מעורבות חברתית: משה שגדל כנסיך מצרי יוצא מהאזור הנוח שלו (ארמון) לאזור של העם והעבדים. כדי לעשות שינוי צריך להיות עם נכונות לצאת מאזור הנוחות, להיות נכון להכריע ואפילו לשלם מחיר. היציאה גם מסמלת פתיחות להכיר אחרים ושונים.
רגישות ("וירא"). רגישות חברתית, אינטליגנציה רגשית: בשביל לראות לא חייבים עיניים, אבל כן חייבים לב רגיש. רגישות חברתית מאפשרת לנו לשים לב לעוולות חברתיות ולא לפסוח עליהן. חוש הצדק לא מניח לנו ודורש מאיתנו להגיב ולפעול.
אנושיות ("ויפן"). חשש, לא כל העולם על כף ידינו, יש השלכות לכל המעשים שלנו ויהיו ויתורים: משה מסתכל לצדדים כי הוא מפחד שמישהו רואה אותו והפחד מעיד עליו שהוא אדם ככולנו. זה לא בא להוריד ממשה אלא להרים לנו בני האדם - גם אנחנו יכולים וצריכים לעשות שינוי ולתקן עוולות. הנהיג הוא לא כל יכול, הוא קודם כל אדם.
עשייה ("ויך"). עשייה, ללא עשייה אין מנהיגות: משה מגשים. צריך גם לעשות ולא רק לדבר. לקיחת אחריות, נכונות לפעולה, עשייה משמעותית שמשמעותה הפעלת כוח נגד נוגשים ומדכאים ומתעללים. פועל לפי עקרון "לא אניף את חרב גבורתי באין אזור צדק על מותניי" (שקספיר) - דהיינו, שיש לוודא שהשימוש בכוח הוא לא למטרות דיכוי או כיבוש אלא להגנה על מדוכאים וחלשים, למיגור הרע ולשם עשיית צדק.
אישיות דמוקרטית ("אחיו"). הומניזם ופטריוטיות הגלובלית: משה לא יודע שהוא עברי (מבחינה היסטורית בסיפור עד כה הוא גדל בארמון כנסיך מצרי). אבן עזרא מפרש שה"אחיו" הראשון מתייחס לאחיו המצריים, ו"אחיו" השני לאחיו העבריים. בכל מקרה כל בני האדם, אם מצריים ואם עבריים הם אחיו של משה, כלומר - משה לא פועל רק כי זה נוגע לייחוס שלו, לעם שלו, אלא כי יש כאן מעשה לא מוסרי כלפי בני אדם באשר הם. כמובן שאדם קודם כל קרוב אל עצמו ומשפחתו ובני עמו, אבל אדם מוסרי או הגון מפרש את "ואהבת לרעך כמוך" ואת "יהיה כבוד חברך חביב עליך כשלך" ואת "המציל נפש אדם כאילו הציל עולם ומלואו" - לא כעניין אתני, סקטוריאלי או לאומי אלא קודם כל כאדם לאדם אדם. אם לא כך, אזי אנו מאבדים את ההצדקה לכבוד שאנו רוכשים לחסידי אומות עולם שהצילו יהודים תוך חירוף נפשם, ללוחמי צדק צרפתיים שיצאו נגד הממסד הצרפתי כולו כדי להגן על דרייפוס, ועל אינספור לבנים שהתייצבו לצד מאבר השחורים בארה"ב להשתחרר מהעבדות ולזכות בשוויון וחירות. האיושיות הדמוקרטית שלנו היא בבסיסה המונית ופלורליסטית: כל בני האדם נולדו שווים, ולכן זכותם להיות שונים.
מסלולי הגשמה
שירות משמעותי. הזכות לעשיית המיטב בשירות הצבאי בתפקידים שונים ולפי צרכי הצבא ובמיוחד בתפקידי לחימה, פיקוד וקצונה. בכך להביא לידי ביטוי את ערכי המדרשה, לקיחת אחריות ועשייה תורמת.
אזרחות פעילה ועשייה חברתית. הזכות לפעול נמרצות למען חברה צודקת, חזקה ואוהבת.
קהילתיות והתיישבות. הזכות להתיישבות קהילתית מחזקת כהתגשמות רעיונות הציונות והחלוציות. בכלל זה מסלול הגשמה זה מכוון לעיסוק מגשים בחקלאות.
בחירה והוקרת מקצועות מיטיבי חיים. הזכות לפעול ולזמן לכלל בני האדם (באשר הם בני אדם) שירותים איכותיים והוגנים באותם היבטים של החיים האנושיים אשר נתפסים בתרבות בת זמננו כחיוניים ורלוונטיים לקיום בכבוד. מסלול הגשמה זה מכוון לעשייה בשדות מיטיבי חיים; חינוך, רווחה, משפטים, רפואה ועוד.
מדדי הצלחה
מדידה והערכה איכותיות הן עמוד תווך מרכזי בהתמקצעות, בשיפור ובאחריותיות של מערכות ושל יחידים; ואולם, בשל הסכנות הכרוכות בתהליכי מדידה והערכה בעיקר בחינוך מוכוון ערכים וחינוך האופי, ובעיקר בהפקת מסקנות מוטות, ישנו סיכון שייעשה שימוש לרעה בתוצאותיהם ולכן עלינו לנקוט אחריות וזהירות בעת גיבושן.
אנו ספקנים לגבי מה ואיך מודדים התנהגויות ערכיות כשם שהמדרשה מכוונת אליהן ולכן בחרנו לאתר את המגמות הראויות לטיפוח שרירי הנפש דמוקרטיים בהצבעה על שישה צירים שבהם הקוטב האחד מסמל הגשמה ראויה של דמוקרטיה הומניסטית והאחר מסמל את שלילתה.
ההתמקמות האישית והקבוצתית על גבי כל אחד מהצירים יכול להעיד על הצלחת תכניות המדרשה לאור החזון והערכים שבחרה לקדם.
-----------------------
(רשימה זו נכתבה בסיוע פרופ’ נמרוד אלוני).
דמוקרטיה ולא אוכלוקרטיה. בתקופת אתונה הקלאסית ביקשו להבחין בין דמוקרטיה כשלטון העם לבין אוכלוקרטיה כשלטון האספסוף (Mobocracy). הבחנה זו משלימה גם את ההבחנה שבין דיבור פילוסופי או דיאלקטי – כדיאלוג מושכל, קשוב, מחויב לאמת והגיוני – לבין דיבור דמגוגי שמגייס אנשים לאמונות ולהתנהגויות על ידי פנייה למכנה המשותף הנמוך של יצריות וכוחנות. חשוב להדגיש כאן, שבהנגדת האזרחים הדיאלוגיים מול האספסוף המתלהם (בימים אלה של המאה ה-21) אין הכוונה לשני ציבורים שונים, אלא לאפשרות של כל אחד ואחת מאיתנו להתרומם לאחריות אזרחית או להידרדר לעדריות המונית וכוחנית. בדילמה בין ערך השוויון בין כלל האזרחים לבין מצוינות באנושיות ובשלות אזרחית, בניסיון לבסס את השלטון הפוליטי או לצבור פופולריות בקרב הציבור הרחב, עלינו לעולם להעמיד סייגים וקווים אדומים כדי שלא לקעקע את ההומניות, את האמת ואת הצדק ולא לבטל את ההוקרה למצוינות, למומחיות ולסטנדרטים גבוהים – בתרבות המוסר והמשפט, המדע והאומנות, הטכנולוגיה, התקשורת וכדומה. במילים אחרות, מאחר שבדמוקרטיה הריבון הוא העם, ורמתם האינטלקטואלית והמוסרית של האזרחים היא שתקבע את דמותה של המדינה ואת גורלה, אזי החינוך לדמוקרטיה נדרש להשקיע רבות בפיתוח יכולותיהם ומידותיהם של האזרחים.
הצהרת כוונות חינוכית - עלינו לטפח מצוינות אינטלקטואלית ותרבותית כדי שהאזרחים ישכילו להבין את הסוגיות הציבוריות שעל הפרק, יגבשו לעצמם דעה סדורה ומנומקת, ידרשו מעצמם עמידה בסטנדרטים תרבותיים נאותים ויהיו כשירים לנהל דיון פתוח, מושכל וביקורתי עם אחרים כדי להגיע להבנות ולהסכמות בדבר הטוב המשותף.
אדם ריבוני ולא קונפורמיסט עדרי ומתקרנף סדרתי. אחת מהחולשות הרות האסון של בני אדם היא הסגידה העיוורת לסמכות חיצונית, לדעת הרוב או למנהיגים שמורמים לדרגת אלילים תוך התבטלות עצמית וויתור מרצון על השיפוט העצמאי והמצפון הביקורתי. רבות נכתב והוצג בעניינים אלה – בפילוסופיה, במדעי החברה ובאומנויות – ועל הדרכים והמנגנונים שגורמים לבני אדם לגמד את עצמאות חשיבתם ומצפונם וכתוצאה מכך להתנהג בקונפורמיות עדרית או להתקרנף ולשעוט באלימות עיוורת נגד אחרים. כך הביאו על עצמם אסון וחורבן מיליונים רבים בעקבות סגידתם העיוורת למנהיגים קנאים, בעלי גישה טוטליטרית, ושאר משיחי שקר הרסניים. כך נגררו מיליונים בסוגים השונים של "הנחשול", כך נכשלו מיליונים רבים ולא השכילו לחשב מעשיהם ולעצור בזמן.
הצהרת כוונות חינוכית - עלינו לטפח אדם ריבוני הניכר באוריינות ופעלנות (agency) פוליטית: ששוקל דברים בכוחות עצמו, שופט דברים בזהירות ובשום שכל, בעל שדרה מוסרית וחשיבה עצמאית, שלעולם אינו מרשה לעצמו להיגרר לסגידה עיוורת, אינו ממשכן את שכלו ומצפונו אצל אחרים, קל וחומר אינו נעשה לבורג או פיון במכונת המניפולציה המשומנת של אחרים.
חוסן לנוכח מורכבות ולא כניעה לפשטנות. בחברות פונדמנטליסטיות וסמכותניות, כוח וחוסן מתגלמים במאבק נוקשה ותמידי של התבצרות מול האחר – אמונות, דעות, ספקות, ביקורות ותרבויות שמאיימות על הזהות הקשיחה של הקהילה. בחברות פתוחות, דמוקרטיות ומודרניות, עוצמה של היחיד ושל החברה ניכרת בפתיחות, בספקנות, בביקורתיות, בסובלנות, בפלורליזם, ברב-תרבותיות – ואפילו לעיתים בנכונות לוותר על זכויות היתר של קבוצת ההשתייכות.
הצהרת כוונות חינוכית - בהכשרת הצעירים לתרבות דמוקרטית יש לשקוד על העצמתם שיהיו חזקים באמת: שיכולים יהיו לדבוק בזהותם הדתית והלאומית בלי לשלול אחרים, לדבוק באידאולוגיה החברתית שלהם בלי להיות דוגמטים וקנאים, להתייצב נגד דעת הרוב כשהיא נפסדת ולרסן את נטיותיהם שלהם לסטריאוטיפיות ולגזענות; שיהיו יכולים להודות שאינם כול יודעים, ושמה שרואים מכאן לא רואים משם, יכולים להודות בטעות, להכיל מורכבות, לגלות גמישות ולרסן את עצמם בלי שהדבר ייראה כחולשה. בתרבות דמוקרטית אלה הם ביטויים של חוסן ושל עוצמה.
הטוב המשותף הכללי ולא רק הטוב האגוצנטרי והאתנוצנטרי. בנאומו של פריקלס הוא מדגיש שאזרח שאינו אכפתי ומעורב בענייני החברה הוא "אזרח אין חפץ בו", ובאמנה החברתית שכתב רוסו הוא עומד על החשיבות של טיפוח אזרחים שמקיימים בתודעתם ובנוהגיהם הרמוניה בין הטוב האישי והטוב הכללי. ואכן, בין שמדובר בתרבות הדיור, תרבות הדיבור, תרבות הנהיגה ותרבות הסביבה ובין שאלה הן תרבות המוסר או התרבות הפוליטית, אם כל אחד ואחת יכוונו את התנהלותם רק על פי מניעים אגוצנטריים ואנוכיים ותוך התעלמות מהטוב הכללי – באחת קורֵס האמון המאפשר שיתופי פעולה מוצלחים וקורסים הסטנדרטים המקיימים חברה מתוקנת ומשגשגת. ובדומה להסתגרות האגוצנטרית ניצבת כמכשלה גם האתנוצנטריוּת: מנטליות של נרקיסיזם שבטי – של מיני לאומנים, גזענים ופונדמנטליסטים – שדורשים לעצמם מעמד מיוחד וזכויות יתר ופוטרים עצמם מן האחריות לאובייקטיביות ולהדדיות ביחסים עם קבוצות אחרות.
הצהרת כוונות חינוכית - על החינוך לתרבות דמוקרטית לטפח חיסונים וכישורים כדי לא להיגרר אל המגמה הנפסדת של "אני ואפסי עוד". ברוח דברים שכתב וויל ווגלר על הדגם המועדף עליו של חינוך לאזרחות דמוקרטית, אל לנו להסתפק בצייתנות לנורמות הדמוקרטיות וגם לא בקידום הדפוס האינדיבידואליסטי של חשיבה אוטונומית וביקורתית, אלא חובה עלינו לעורר בתלמידים ולפתח אצלם את מלוא קשת החיישנים והיכולות המופנים להבנת עולמם של אחרים והמכוננים את המעורבות האזרחית הפעילה לביסוס צדק חברתי ודאגה לטוב הכללי.
הידברות רודפת שלום ולא אלימות שמבקשת הכנעה. "האלימות", אמר ראש הממשלה רבין לפני שנרצח על ידי קנאי לאומני ומשיחי, "היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית; יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך ההכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות" (4 בנובמבר 1995). ורבין כידוע לא היה קורבן יחיד לאלימות פוליטית: קדמו לו במאה ה-20 רבים וטובים כמו וולטר רתנאו שר החוץ היהודי בגרמניה, מהטמה גנדי בהודו, מרטין לותר קינג, ג'ון ורוברט קנדי בארצות הברית ומנהיג השלום המצרי אנואר סאדאת. שלום, במובן המלא של המושג, הוא אולי האידיאל המקיף ביותר של הדמוקרטיה ההומניסטית: הברכה שבהוויה שלמה, בטוחה, שלווה ומשגשגת, שבה אדם נהנה מהרמוניה מיטבית עם עצמו ועם סביבות חייו. אלימות לעומת זאת היא מרשם לשכול, להרס, לדיכוי, לביזוי ולשאר דרכים לפגיעה בגופם, בנפשם ובכבודם של אחרים.
הצהרת כוונות חינוכית - בפיתוח החינוכי של תרבות דמוקרטית, חובה להנחיל את העמדות ואת היכולות לחיים של שלום עם אחרים ולא חיים על חשבון אחרים. לומדים לקיים דיאלוג שמוקיר לא רק את האנושיות המשותפת אלא גם את אחרותם האישיותית והתרבותית, ולומדים לגשר, לפשר, להתדיין ולפתור מחלוקות – בדיבורים של שלום ולא באלימות של הכנעה.
העצמת החלשים ולא ניצול חולשתם. תרבות דמוקרטית מהותית, כפי שהצגנו לעיל, היא הביטוי הפוליטי של תרבות הומניסטית העומדת על ערכי היסוד של כבוד האדם ושוויון ערך האדם. ברוח תורת "הצדק כהוגנות" של ג'ון רולס, בהנחה שערכי השוויון והחירות מקובלים עלינו כתשתיתיים וכלל-אנושיים, אזי ההרשאה היחידה לחריגה מחלוקה שוויונית של משאבים היא כדי לסייע למוחלשים, למודרים ולמושתקים ולספק בידיהם הזדמנות הוגנת למעורבות משמעותית ופורייה בחברה. יתר על כן, מן התובנות של ג'ון סטיוארט מיל בספרו על החירות ושל הוגים נוספים אחריו אנו לומדים, שללא התמודדות פעילה עם אתגרים אינטלקטואליים, רגשיים, מוסריים ופוליטיים, אין סיכוי שיתפתחו שרירי הנפש הנדרשים לקיומה של תרבות דמוקרטית מתוקנת ומשגשגת.
הצהרת כוונות חינוכית - החינוך לתרבות דמוקרטית אמור להזמין את כולם להשתתפות פעילה במכלול מרחבי הדמוקרטיה – כי רק התנסות פעילה באוטונומיה ביקורתית, גמישות מחשבתית, פתיחות פלורליסטית, אחריות חברתית, אכפתיות מוסרית, הגנה על מיעוטים, כבוד לחוק, ריסון עצמי, סובלנות כלפי אחרים ושאר מידות טובות ממין זה, יש בכוחם לעצב ולהעצים את האישיות הדמוקרטית שמקיימת את התרבות הדמוקרטית.
קוד אתי
לאנשי חינוך והוראה במדרשת מיצר - בית לחינוך הומניסטי ברמת הגולן
~ המסמך כתוב בלשון זכר אך מופנה לכולם ~
"עשה את פעולתך כך,
שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר,
תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד"
~ עמנואל קאנט
מבוא
קוד אתי של פרופסיה הוא מסמך המתאר את הערכים, המידות, הכישורים, המחויבויות וההתנהגויות, אשר החברים בפרופסיה נוטלים על עצמם כביטוי למקצועיות ראויה לשמה.
הקוד האתי לאנשי החינוך וההוראה נוצר מתוך מודעות לזכות ולאחריות שלנו לקבוע באופן אוטונומי את הנורמות המחייבות של המקצוע.
אנשי החינוך וההוראה מכירים בגודל אחריותם כלפי מקצועם, כלפי החניכים, הורי החניכים, הקהילה ועמיתים למקצוע. לקוד האתיקה המקצועית נודעת על כן, חשיבות רבה, כמסמך אשר יהווה לאנשי החינוך וההוראה ולכל שאר הגורמים הנוגעים בדבר, מסגרת קבועה להתייחסות, לשיקול דעת, להערכה ולהתנהגות.
הקוד האתי מיועד לכלל אנשי החינוך וההוראה במדרשת מיצר.
ייעוד מקצועי
ייעודו המקצועי של איש חינוך והוראה במדרשת מיצר הוא לאפשר צמיחה, להקנות דעת, לפתח כושר למידה, ולטפח באופן רב-צדדי את אישיות החניכים. זאת יעשה כדי לקדם את החניכים למיטבם: כיחידים המממשים את הפוטנציאל הגלום בהם, כאזרחים מעורבים ותורמים בחברה, וכבני אנוש המרחיבים ומעצבים את אישיותם מתוך זיקה להישגי התרבות האנושית, לנכסי התרבות היהודית על גווניה ולמורשתם התרבותית של מיעוטים לאומיים ודתיים בישראל.
כדי לממש יעדים אלה, יחתור איש החינוך וההוראה ליצור אקלים חינוכי ומפגש חינוכי הבנויים על אמון וכבוד הדדיים. הוא יפעל לטפח איכותיות במחשבה ובמעשה, יהיה מעודכן במתרחש בתחום מקצועו, יגלה אכפתיות חברתית, יטפח חדוות למידה והעשרה הדדית בין חניכיו. איש החינוך וההוראה יפעל לעצב ולקדם לומד תמידי – חקרן, משכיל, רציונלי, ביקורתי, רגיש, חברותי ויצירתי, אשר ידיעותיו הן "עץ חיים" לעצמו ולחברה.
מחויבויות יסוד
איש החינוך וההוראה יעשה כל שביכולתו לקדם את התפתחותם התקינה ואת רווחתם של חניכיו, למנוע פגיעה והתעללות בגופם ובנפשם, ולהבטיח תנאי התפתחות הולמים לכל אחד ואחת מהם. הוא ידע להתחשב ולקבל את החניך השונה, וידאג לקידומם של חניכים מתקשים.
איש החינוך וההוראה יפעל לקדם ולבסס ערכי יסוד הומניסטיים ודמוקרטיים, להנחיל מורשת ולטפח השכלה בין חניכיו. לנגד עיניו יעמדו ערכי החירות והשוויון, האחריות והצדק, כבוד האדם ודרך-ארץ, אהבת מולדת ואזרחות טובה, שלום, סובלנות ואחווה, כפי שהם באים לביטוי ב"מגילת העצמאות" של ישראל, בחוקי המדינה ובאמנת האו"ם בדבר "זכויות האדם".
מחויבויות אנשי חינוך והוראה כלפי המקצוע
איש החינוך וההוראה ינהג באופן ההולם את ייעודו המקצועי. הוא יעמיד את טובת החניכים בראש סדר העדיפויות, יימנע מכל מעשה או מחדל שעלולים לפגוע בכבוד המקצוע, וישמש דוגמא אישית לאותן איכויות שהעשייה החינוכית פועלת לטיפוחן.
איש החינוך וההוראה ישקוד בהתמדה להעלות את כושרו המקצועי והפדגוגי, להרחיב את בסיס הידע שלו וליישם תפיסות חינוכיות ושיטות הוראה עדכניות. בתוך כך הוא ייזום ויפתח פעולות ותוכניות בתחום תכני ההוראה ודרכיה, ובתחומי העשייה החינוכית במדרשה.
איש החינוך וההוראה ישקוד על בדיקה מתמדת של איכויות עבודתו במדרשה, ויעשה בהתמדה לשיפורן. הוא ידווח באופן שוטף, אחראי ומהימן לגורמים הרלוונטיים על פועלו בתחומים שבמסגרת אחריותו המקצועית.
איש החינוך וההוראה יציג בפני הגורמים הנוגעים בדבר מידע כולל ומהימן בכל הנוגע לניסיונו ולכישוריו המקצועיים.
איש החינוך וההוראה יפעל על-פי מיטב הכרתו ומצפונו המקצועי כדי להבטיח שהמצטרפים למקצוע והפועלים במסגרתו יהיו בעלי הכישורים וההכשרה הנדרשים.
איש החינוך וההוראה יימנע מלנצל את מעמדו וסמכותו להשגת טובות-הנאה, לקידום השקפות אידיאולוגיות ופוליטיות אישיות, או עניינים אישיים החורגים מתחומי פעילותו ואחריותו המקצועיים.
איש החינוך וההוראה ינהג בנאמנות כלפי החזון החינוכי והשיקולים הפדגוגיים של המדרשה, כל עוד אלה אינם מתנגשים עם כללי קוד האתיקה המפורטים במסמך זה.
איש החינוך וההוראה יקפיד על מוסר-עבודה גבוה, ויגלה ואחריות אישית לנעשה במדרשה.
מחויבויות אנשי חינוך והוראה כלפי החניכים והחניכות
איש החינוך וההוראה יפעל להנחיל לחניכיו דעת, כושרי חשיבה ולמידה עצמאית, מידות טובות וכישורי חיים. הוא יפעל לסייע בידי חניכיו למצות את הפוטנציאל הגלום בהם ולממש את מלוא יכולותיהם. זאת יעשה כשהוא מגלה אכפתיות רגישה וקשובה לצרכיו הייחודיים של כל חניך, להתפתחותו ולרווחתו.
איש החינוך וההוראה יציג בפני החניכים מגוון של דעות ועמדות ברוח דמוקרטית ופלורליסטית, יטפח פתיחות דעת ויושר אינטלקטואלי, יפתח את יכולתו של כל חניך לבחון בצורה עצמאית וביקורתית את הדעות השונות, ולבחור ביניהן על-פי מיטב שיקול דעתו.
איש החינוך וההוראה ישתית את האקלים החינוכי והיחסים הבין-אישיים בינו לבין חניכיו על אכפתיות אוהדת ותומכת, רגישות, הגינות, דרך ארץ, כבוד הדדי, ודיאלוג אמפתי ומעצים. כל זאת יעשה תוך שהוא שומר על גבולות ברורים של מותר ואסור, ומקפיד על נורמות של התנהגות חברתית נאותה בקרב חניכיו.
איש החינוך וההוראה ינהג עם חניכיו בשוויוניות, ימנע מהפליה כלשהי מטעמי לאום, גזע, מין, מוצא, השקפה פוליטית, מעמד חברתי או טעם אחר כלשהו. הוא יקפיד להתייחס ברגישות ובכבוד לצורכי התלמידים, לגופם, לרכושם ולהשקפת עולמם.
איש החינוך וההוראה יהיה ער ורגיש למצוקות שמביע החניך ויפעל לפתרונן, בשיתוף פעולה עם ההורים ועם כוחות מקצועיים במדרשה ובקהילה.
איש החינוך וההוראה יבסס את הערכותיו על מיטב שיקול דעתו המקצועי ומצפונו החינוכי, ומתוך גישה הוגנת.
איש החינוך וההוראה יטפל בבעיות משמעת על-פי רוח האתיקה המקצועית, על-פי חוקי המדינה ותקנות רלוונטיות, ועל-פי האמנות או התקנונים של המדרשה. הוא יפעל עם חניכיו לבנות מערך נורמות מחייבות להתנהגות הולמת בקהילת המדרשה.
איש החינוך וההוראה יכבד את זכותו של כל חניך לקבל מידע מהימן על מצבו בלימודים ובחברה, במטרה לאפשר לחניך להסתייע במידע זה לשיפור מצבו והישגיו בלימודים ובחברה.
איש החינוך וההוראה יקפיד על שמירת סודיות ופרטיות המידע על-אודות החניך, הוריו או משפחתו, בכל תחום שהוא, ולא ימסור מידע שהגיע לידיו בתוקף עבודתו החינוכית, אלא בהסכמתם של החניך. כל זה למעט מקרים שבהם מתחייב הדבר משיקולים מקצועיים טהורים או מחוקי המדינה, וגם אז ידאג שהמידע יגיע רק לבעלי תפקיד מוסמכים. הוא יימנע מלדון בבעיות אישיות ומשפחתיות של חניכים, אלא אם מתחייב מכורח הנסיבות.
איש החינוך וההוראה יעשה כמיטב יכולתו והבנתו כדי להבטיח את שלומם וביטחונם הפיזי והנפשי של החניכים הנתונים להשגחתו.
איש החינוך וההוראה ישתף את החניכים במחקר או בניסוי רק לאחר שיקבל לכך אישור בכתב מהגורמים המוסמכים, ובהתאם לתקנות הנוגעות לעניין.
מחויבויות אנשי חינוך והוראה כלפי הורי החניכים והחניכות
איש החינוך וההוראה יפעל לשתף במידה את ההורים בנוהגי, נוהלי וההתארגנות הבטיחותית בפעילות החינוכית של ילדיהם, תוך מאמץ כן להשתית יחסים דיאלוגיים ומפרים של אמון וכבוד הדדיים בינו לבין ההורים. כבסיס ליחסים אלה, יכירו ההורים בסמכותו ובאחריותו המקצועית של איש החינוך וההוראה לנעשה במדרשה, ואיש החינוך וההוראה יכיר באחריותם הבסיסית של ההורים כלפי ילדיהם.
איש החינוך וההוראה ינהג בכבוד ובשוויוניות בהורי החניכים כולם, ויימנע מיחס מפלה כלפיהם מטעמי מעמד חברתי, השכלה, לאום, גזע, מין, דת, מוצא, השקפה פוליטית, או טעם אחר כלשהו.
איש החינוך וההוראה יקפיד ליידע את ההורים באשר לסדרים ולנהלים הקיימים במדרשה ויספק להם דיווח נאמן ועדכני, במידה והדבר נדרש, מתוך מודעות ורגישות לעולם הבית והקהילה שממנו מגיע הילד.
איש החינוך וההוראה יקפיד על שמירת סודיות מלאה של פרטים אישיים מחיי ההורים או המשפחה של החניך, אלא אם מסירת המידע מתחייבת מעבודתו החינוכית, ונעשתה בהסכמה. מסירת מידע שלא בהסכמה, תתבצע רק אם מתחייב הדבר משיקולים מקצועיים טהורים או מחוקי המדינה, וגם אז - רק לבעלי תפקיד מוסמכים.
מחויבויות אנשי חינוך והוראה כלפי עמיתיהם
איש החינוך וההוראה ינהג כבוד כלפי עמיתיו, ויימנע מפגיעה – בכתב או בעל-פה – בשמם או בכבודם.
איש החינוך וההוראה יימנע מלהביא לידיעת הזולת פרטים אישיים הנוגעים לעמיתיו, שהגיעו לידיעתו ממקורות פנים או ממקורות חוץ, אלא אם הדבר מתחייב משיקולים מקצועיים טהורים או מחוקי המדינה, וגם אז – רק לבעלי תפקיד מוסמכים.
איש החינוך וההוראה יפעל לבסס תרבות עבודה שיתופית, ויטמיע בה נוהגים של מתן משוב, ביקורת בונה, תמיכה והפריה הדדית. הוא יסייע לעמיתיו בעבודתם, יחלוק עימם ניסיון וידע מקצועי, יפעל לשתף אתם פעולה על מנת להגשים את המטרות החינוכיות עליהן הם מופקדים, ויסייע לקלוט ולשלב אנשי חינוך והוראה חדשים במדרשה.
איש החינוך וההוראה יפעל, בשיתוף עם עמיתיו, למנוע כל פגיעה בגופם, בכבודם ובמעמדם של אנשי חינוך והוראה מצד חניכים, הורים, רשויות החינוך, וכל גורם אחר בממסד השלטוני ובקהילה.
קווים אדומים למפגש ראוי
לא ראוי לפגוש עבריינים מורשעים או שהם חלק מארגון שהוצא מחוץ לחוק.
לא ראוי לפגוש מי שמטיפים לעמדות גזעניות או מסיתות לאלימות או ניצול.
לא ראוי לפגוש מי שמטיפים להצטרפות לכתות או ארגונים מסיונרים.
לא ראוי לפגוש מי שמכוננים תיאוריות קונספירציה ומידע כוזב.
לא ראוי לפגוש מי שקוראים לפגיעה מכוונת במוסדות המדינה ואזרחיה.
לא ראוי לפגוש מי שקורא להשתמטות משירות.
-----------------------
נוסח זה הוא השראה מפרי עבודתה של ועדה מטעם "עמותת המורים לקידום ההוראה והחינוך", מיסודה של הסתדרות המורים, בשיתוף פעולה עם משרד החינוך. הוועדה פעלה בין השנים 1995 ל- 2001, וכללה אנשי חינוך בולטים מן השדה והאקדמיה, ערכה מחקר עיוני, ראיונות עומק וסקרי עמדות בקרב אנשי חינוך.