"הֱיֵה אָדָם!"

מסמך היסוד של מדרשת מיצר

חזון וייעוד

המדרשה למנהיגות ואחריות חברתית מיצר שברמת הגולן, הנה ארגון חינוכי, הומניסטי וציוני אשר יקדם את הבאים בשעריו למיטבם ולמצוינות בבנאדמיות תוך זיקה לערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית-דמוקרטית וליברלית, ומתוך תחושת אחריות על עתידה של החברה הישראלית והסביבה הטבעית.

אנו פועלים מאחר ואנו חושבים כי לחברה הישראלית נחוץ עוגן רוחני וערכי כדי לפתח עמידות בפני השסעים התרבותיים, הפילוג הרווח בשנים האחרונות בעם ואתגרי המאה ה-21. זאת משום שהולך ומתעמעם המכנה המשותף וכך עולה הדומיננטיות של ההמוני תוך ויתור על השקפת עולם ותובענות עצמית, וצומחת "שבטיות" מפלגת. לכן מטרתנו היא פיתוח דפוסי התייחסות נאותים, אינטלקטואליים ורגשיים, כלפי אדם וטבע - זה הרצון לבנות את השלום שבתוכנו, עם זולתנו ועם עולמנו.

זוהי הצהרת אמונים: אנו מאמינים שבכוחו של דיאלוג חינוכי של צעירים ומחנכים, ובכוחם של הצעירים עצמם לשפר את איכות החברה הישראלית וליצור עתיד מבטיח יותר.

מושגי יסוד ועיקרים מנחים

בגישה ההומניסטית אדם מגבש יחסים חברתיים ופוליטיים על בסיס מחויבות ערכית לכבוד האדם, לשוויון ולהזדמנות הוגנת לכל אחד ואחת לחיים של התפתחות, הגשמה עצמית ושותפות משמעותית בחברה.

בגישה האקולוגית משתמש האדם במשאבי הטבע ועוסק בפיתוח כלכלי מתוך ראייה כוללת של הוקרת מערכות הטבע והגנת הקיימות הסביבתית. זאת תפיסת עולם המתמקדת ביחסי הגומלין בין האדם לבין הסביבה מתוך אכפתיות ואחריות ליחסים הרמוניים בין המין האנושי לסביבה הטבעית.

גישת הקיימּות מגלמת את המחויבות לקיום ארוך-טווח ומיטבי של מערכות חברה וטבע שתרומתן לשגשוג הטבע והאנושות משמעותית ומוכחת. גישה זו נותנת את הדעת על פתרונות ארוכי-טווח – הן כדי למנוע קטסטרופות והן על מנת להימנע מהשקעות חוזרות ונשנות בתשתיות שמלכתחילה לא נבנו כהלכה.

איכות חיים היא הרבה יותר ממה שמלמדים מדדי התל"ג, הצמיחה הכלכלית ורמת החיים החומרית. החלופה היא התייחסות הוליסטית למיקסום הרווחה של אדם בעולמו (well being). בגישה זו עלינו להעריך את איכות החיים במדדים רבים ומגוונים של תוחלת חיים ותמותת תינוקות, ביטחון תזונתי ותעסוקה משמעותית, חינוך והשכלה, פנאי איכותי ואיכות הסביבה, שוויון הזדמנויות ושוויון בפני החוק, זכויות האדם ומעורבות דמוקרטית, שוויון מגדרי ונגישות למשאבי נחלת הכלל, שקיפות שלטונית ואמון במשרתי הציבור, קהילה תומכת, תחושת ביטחון אישי והגשמה עצמית.

בריאות מציינת את התפקוד המיטבי והמלא של אורגניזם, של ארגון חברתי ושל מערכת טבע – על פי טבעם או תכליתם. באקו-הומניזם הגישה היא הוליסטית ומתכוונת לנפש בריאה בגוף בריא, חברה בריאה בטבע בריא – בריאות לאנשים, לקהילה ולאימא אדמה.

הקשבה פעילה מכבדת, סקרנית, מתרשמת, חשה, מרגישה ומפרשת, וברוח העשייה האומנותית מתבוננת לפני שמשנה, מביטה לפני שממציאה, מקשיבה לפני שמוסיפה את קולה. זו הקשבה הפתוחה אל הדברים כפי שהם מנכיחים את עצמם על פי טבעם וייחודם והנמנעת מלכפות עליהם מבט מחפיץ, שפה זרה ושימושיות מניפולטיבית.

תרבות דיאלוגית מחליפה את הגישה של הכנעה והצלחה על חשבון אחרים בגישה של הסכמה וחיים עם אחרים – כך ביחסים בין אקולוגיה להומניזם, וכך ביחסים הבין-אישיים והבין-תרבותיים. הדיאלוג בנוי על תשתיות של דרך ארץ, רצון טוב, כבוד הדדי, אמון, אמפתיה והקשבה. הוא דוחה את דרכי השרירות, הכוחנות והשליטה שכה רווחות בהתנהגות האנושית וכלפי הסביבה הטבעית, ובמקומן מניח תשתיות ובונה הסכמות באמצעות שיח של היגיון, הומניות, הגינות והרמוניה.

גישה מניעתית קודמת לגישה מתקנת ומשקמת. הן מן הבחינה המוסרית של מניעת סבל ועוול והן מן הגישה התועלתנית-כלכלית עדיף להשקיע במניעת הזנחה, חולי, עוני ובורות מאשר בכוחות אכיפה, כליאה, ריפוי ושיקום. אכילה נכונה ואורח חיים בריא הרבה יותר הגיוניים מדיאטות אינסופיות ושימוש יומיומי בתרופות. הגיונית גם הסתפקות בצריכה מועטה כדי לתחזק כהלכה את משאבי הטבע מאשר להתמודד עם התוצאות הנוראות של התפוצצות האוכלוסייה, זיהום האוויר, דלדול הקרקע, המתת האוקיינוסים והכחדת מגוון המינים. כיום אנו נמצאים קרוב מאוד לנקודת האל-חזור, משמע נזקים בלתי הפיכים ואסונות קטסטרופליים. עובדה זו מחייבת העדפה מיידית ומוחלטת של דוקטרינת המניעה על פני זו של השיקום והתיקון.

פטריוטיות גלוקלית היא האכפתיות, האחריות והמעורבות הפעילה שלנו לטובת הרווחה האקו-הומניסטית במרחב המקומי והגלובלי כאחד. היא מאפשרת לנו לחרוג מצירי ההתנגשות המסורתיים של שמאל וימין, דתיים וחילונים, לאומיות מול אוניברסליות, קבוצה אתנית אחת מול אחרת. היא מאפשרת בקלות יחסית לאחד כוחות בהתמודדות עם אתגרים אקולוגיים, חברתיים ופוליטיים – כי במציאות ימינו לתופעות השונות יש השלכות מעבר לגבולות מקום וזמן, ושיתופי הפעולה מקדמים את הטוב המשותף הלוקלי והגלובלי.

שיח אקדמי וציבורי, הגותי-מדעי-יישומי, אינו מסתגר בתחומי דעת החוקרים את רזי הבריאה, ואינו משועבד להיגיון התועלתני של השגת שליטה בטבע והגדלת רווחים. שיח כזה הוא בראש ובראשונה שיח חוכמה – הוא מחויב לידע תאורטי ומעשי מונחה השקפת עולם ערכית אקו-הומניסטית.

במתינות ובאיטיות מרוויחים המון ומזיקים מעט. כבר שנו חכמים ש"אוהב כסף לא ישבע כסף" ו"איזהו עשיר השמח בחלקו". אותו היגיון המסביר את נזקי האובססיה הצרכנית חל גם על האובססיה למהירות, להשתעבדות לעבודה, למיקסום התועלת ולאתגרי ריבוי המשימות. כשמעמיסים יותר מדי – מתעוותים ונשברים. לעומת זאת, כשלומדים לעצור, להשתהות, להתמסר, להקשיב ולהתבונן, אזי נפתחים ומתגלים לעינינו עולמות חדשים ונפלאים: הנה אדם עם עיניים עמוקות וסיפור חיים מרגש, ועצים יפי צמרת וציפור מקננת בהם, ושמיים זרועי כוכבים, ושיר שקוראים בקול המפעים את גופנו ואת נפשנו, וארכיטקטורה שובת עיניים, ומוזיקה שלוקחת אל הנשגב. והנה גם בני המשפחה שלי בשהות נינוחה, ואף את עצמי סוף סוף יוצא לי לפגוש. בעצירה יוצרים מרחב לשלווה, לבהירות, לפשטות, להשתאות תמה, להקשבה לקולות הפנימיים, לאנשים אחרים, למראות הטבע ולאומנות. הורים טובים, כתב רוסו, "יודעים לבזבז זמן"; והמטייל בטבע אינו מסתפק בתועלת שהדבר מביא לכושר הגופני אלא כנראה יודע, כמו נתן זך, ש"רַק בַּיָּרֹק מוֹצְאוֹת כָּל הַדְּרָכִים אֶת תִּקּוּנָן".

חוסן אישי וקהילתי והתמודדות מושכלת לנוכח מורכבויות החיים והטכנולוגיה הדיגיטלית. כידוע, רעיון הקידמה הניב את פאר הישגי האדם במדע, בטכנולוגיה, ברפואה, בהארכת תוחלת החיים, בזכויות האדם ובצמיחת המשטרים הדמוקרטיים. בה בעת, השימוש בכוחות העצומים של המדע והטכנולוגיה, בשירות אידאולוגיות טוטליטריות וחמדנות כלכלית השית על האנושות מעשי רצח המוניים וזוועות חסרות תקדים, הרס הסביבה הטבעית וניכור נורא. כל אלה מסלימים מגמות אובדניות ופוגעים באינטימיות של בני אדם עם הטבע, עם זולתם ועם עצמם. בימים אלה של המאה ה-21 איננו דוגלים בטהרנות בנוסח "הכול או לא כלום". האתגר הראשון במעלה הוא לקיים שיח ציבורי תמידי – אמפתי, מושכל, רפלקטיבי וביקורתי – שיעצים את החוסן הנפשי ואת שיקול הדעת, שכן לנוכח הזהויות המורכבות של המאה ה-21 נחוצות פוליטיקה שפויה והתנהלות מידתית. לנו בישראל, חוסן הוא משאב חיוני מבחינות רבות. אנו מאמינים שהגישה האקו-הומניסטית לרבות הדגשים שהוצגו לעיל של תרבות דיאלוגית ושל גישה בריאותית ומניעתית יוצרים תשתיות רעיוניות וערכיות לביסוסו ולהכרה ש"לַּכֹל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַחַת הַשָמַיִם".

מטרות פיתוח בר-קיימא (כפי שנוסחו על ידי עצרת האומות המאוחדות): 1. מיגור העוני, 2. חיסול הרעב, 3. בריאות טובה ואיכות חיים, 4. חינוך איכותי, 5. שוויון מגדרי, 6. מים נקיים ותשתיות תברואה, 7. אנרגיה ירוקה בעלות סבירה, 8. תעסוקה הולמת וצמיחה כלכלית, 9. תעשייה, חדשנות ותשתיות, 10. צמצום האי-שוויון, 11.  ערים וקהילות בני-קיימא, 12. צריכה וייצור בתבונה, 13. התמודדות עם שינויי האקלים, 14. החיים במים, 15.  החיים ביבשה, 16. שלום, צדק ומוסדות חזקים, 17. שיתופי פעולה למימוש היעדים.

לשם כך, אנו סבורים, טוב יהיה להרחיב את הדעת, להתנסות ולהשתלם בתחומים ובתכנים הבאים:

(תפיסת העוגן הרוחני והערכי פותחה על ידי צוות המכינה, בהשראת המסך של מכללת סמינר הקיבוצים "אקו-הומניזם עכשיו כדי שיהיה מחר".)

ערכים

הומניזם. נהיה מחויבים תמיד ליחסי אנוש, לסדר חברתי ולעשייה חינוכית המושתתים על ערכי היסוד של שוויון ערך האדם, כבודו, חירותו והתפתחותו. לא רק דבקות פורמלית בזכויות האדם ובשוויון ערך האדם, אלא עשייה אקטיבית – של לימוד, טיפוח והעצמה – אשר מכוחם יוכלו הכול להתקדם לקראת חיים אנושיים ומכובדים.

דמוקרטיה. נדבוק במידות הטובות של הדמוקרטיה הניכרת ביצירת הסדרים חברתיים שמאפשרים לכלל האזרחים חיים אוטונומיים ומכובדים של רווחה קיומית, חירות אישית, התפתחות תרבותית, שותפות אזרחית והגשמה עצמית.

אחריות. אחריות היא עמדה של אכפתיות כלפי הסובב אותי, התגייסות לעשייה שמיטיבה את הדברים, ונכונות לדין וחשבון אישי על מעשים ומחדלים שתרמו למצב הקיים. אנו מקבלים על עצמנו את המחויבות לערך זה כעמדה של מגויסות ערנית, אכפתית, אידאליסטית ומושכלת למען שיפור המציאות החברתית והסביבתית בהווה ובעתיד. אחריות אישית, חברתית וסביבתית היא עבורנו אתגר להפגנת דוגמה אישית ועשייה ציבורית ל"תיקון עולם".

תרבות. לתרבות ישראל שלושה מעגלי התייחסות: א. המעגל היהודי החובק את מורשות העבר של העם היהודי; ב. המעגל הציוני החובק את תרבות ישראל בדורות האחרונים; ג. המעגל האזרחי החובק את התרבות הישראלית על מכלול מורשות התרבות ומורשות החיים והיצירה של אזרחי מדינת ישראל. ברוח עקרונות הכרזת העצמאות וחוקי היסוד של מדינת ישראל, המדרשה נאמנה לתפיסת החזון של ישראל כמדינה יהודית–דמוקרטית: ישראל כבית לאומי לעם היהודי וכמדינה דמוקרטית ושוויונית לכלל אזרחיה. הציונות שלנו היא הומניסטית וחברתית: נאמנה לערכים הלאומיים אך גם לערכי השוויון, הצדק, החירות, והשלום; מחויבת לקידום מורשת היהדות, נכסי התרבות ונופי הארץ, אך גם להבטחת אופייה הדמוקרטי של המדינה ולפיתוחה כחברה הוגנת ושוויונית לטובת כלל אזרחיה – ללא הבדל גזע, מין, לאום, עדה, אמונה ומעמד כלכלי.

דעת. ערך הדעת מייצג עבורנו את המחויבות לטיפוח המידות הטובות של סקרנות, חקרנות, פתיחות ורוחב דעת, עושר תרבותי, תודעה ביקורתית, פוריות ויצירתיות. זאת בניגוד לתופעות "חינוך" מוכרות שכובלות את החשיבה ומשעבדות אותה לאינטרסים חיצוניים.

יושרה. יושרה היא מידתו המוסרית הטובה של אדם, ובהשאלה גם של ארגון או מוסד, אשר ניכרת ברמה גבוהה של יושר, הגינות, אמינות, שקיפות וניקיון כפיים. יושרה היא אתיקה של אמת ואמון; של יחסי אנוש נקיים מחשדנות, תחמנות, מניפולציות, הונאה והולכת שולל; של ישירות ביחסים הבין–אישיים ושל אומץ הלב להכיר באמיתות ולאמצן גם כשהן מטרידות ובלתי–מחמיאות. כשמִדלדלת היושרה בקרב אנשים, קל וחומר כשמתעקמים "הארזים" בחברה – אזי אובד האמון הבסיסי הדרוש לשיתוף פעולה לטובת הכלל, ואז כל אחד עושה כראות עיניו ועל חשבון זולתו. מכאן השליחות החינוכית הגדולה שבביסוס נורמות של יושרה, הן בהתנהלות האישית והן בשירות הכלל.

איכות. הערך של איכות מציין עבורנו אידיאל תרבותי וחינוכי. דרך חיים הניכרת בתובענות עצמית לקראת עמידה איכותית ומכובדת באתגרים השונים שעמם אנו מתמודדים במעגלים השונים של חיינו. "נעבוד על עצמנו" כדי להצטיין באנושיותנו ונהווה דוגמה לאחרים, נקיים חברה הוגנת ומתוקנת, נפעל ל"תיקון עולם", ונדבוק בסטנדרטים גבוהים של מחשבה ומעשה, תכנון וביצוע.

בטיחות כייעוד. התנהלות בטוחה מבטאת לא רק הקפדה על נהלים, כללים ומשמעת. אנו רואים בבטיחות כייעוד ובכך אנו מביאים לידי ביטוי את הערך החשוב מכל - ערך חיי אדם. תפיסה זו מלמדת אותנו שאין שום דבר העולה על חיי האדם ומתוך כך ברור לנו שעלינו לפעול באחריות, בצניעות וללא "עיגול פינות".

שרירי הליבה

שרירי הליבה הם רשימת “שרירי הנפש” שאנו רואים בהם שאם נדע לפתח אותם, לעבוד עליהם, נוכל לחזק את האופי שלנו ככזה שיוכל לשאת סימני שאלה, דעות שונות ומורכבות. רשימה זו נובעת מפרשנות אפשרית לסיפורו של משה רבנו: 

"ויהי בימים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלתם וירא איש מצרי מכה איש עברי מאחיו ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי ויטמנהו בחול." 

מסלולי הגשמה

שירות משמעותי. הזכות לעשיית המיטב בשירות הצבאי בתפקידים שונים ולפי צרכי הצבא ובמיוחד בתפקידי לחימה, פיקוד וקצונה. בכך להביא לידי ביטוי את ערכי המדרשה, לקיחת אחריות ועשייה תורמת.

אזרחות פעילה ועשייה חברתית. הזכות לפעול נמרצות למען חברה צודקת, חזקה ואוהבת.

קהילתיות והתיישבות. הזכות להתיישבות קהילתית מחזקת כהתגשמות רעיונות הציונות והחלוציות. בכלל זה מסלול הגשמה זה מכוון לעיסוק מגשים בחקלאות.

בחירה והוקרת מקצועות מיטיבי חיים. הזכות לפעול ולזמן לכלל בני האדם (באשר הם בני אדם) שירותים איכותיים והוגנים באותם היבטים של החיים האנושיים אשר נתפסים בתרבות בת זמננו כחיוניים ורלוונטיים לקיום בכבוד. מסלול הגשמה זה מכוון לעשייה בשדות מיטיבי חיים; חינוך, רווחה, משפטים, רפואה ועוד.

מדדי הצלחה

מדידה והערכה איכותיות הן עמוד תווך מרכזי בהתמקצעות, בשיפור ובאחריותיות של מערכות ושל יחידים; ואולם, בשל הסכנות הכרוכות בתהליכי מדידה והערכה בעיקר בחינוך מוכוון ערכים וחינוך האופי, ובעיקר בהפקת מסקנות מוטות, ישנו סיכון שייעשה שימוש לרעה בתוצאותיהם ולכן עלינו לנקוט אחריות וזהירות בעת גיבושן. 

אנו ספקנים לגבי מה ואיך מודדים התנהגויות ערכיות כשם שהמדרשה מכוונת אליהן ולכן בחרנו לאתר את המגמות הראויות לטיפוח שרירי הנפש דמוקרטיים בהצבעה על שישה צירים שבהם הקוטב האחד מסמל הגשמה ראויה של דמוקרטיה הומניסטית והאחר מסמל את שלילתה.

ההתמקמות האישית והקבוצתית על גבי כל אחד מהצירים יכול להעיד על הצלחת תכניות המדרשה לאור החזון והערכים שבחרה לקדם.

-----------------------

(רשימה זו נכתבה בסיוע פרופ’ נמרוד אלוני).


קוד אתי

לאנשי חינוך והוראה במדרשת מיצר - בית לחינוך הומניסטי ברמת הגולן

~ המסמך כתוב בלשון זכר אך מופנה לכולם ~

"עשה את פעולתך כך, 

שהאנושות, הן שבך הן שבכל איש אחר, 

תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם לא אמצעי בלבד" 

~ עמנואל קאנט 


מבוא

ייעוד מקצועי

מחויבויות יסוד

מחויבויות אנשי חינוך והוראה כלפי המקצוע

מחויבויות אנשי חינוך והוראה כלפי החניכים והחניכות

מחויבויות אנשי חינוך והוראה כלפי הורי החניכים והחניכות

מחויבויות אנשי חינוך והוראה כלפי עמיתיהם 

קווים אדומים למפגש ראוי

-----------------------

נוסח זה הוא השראה מפרי עבודתה של ועדה מטעם "עמותת המורים לקידום ההוראה והחינוך", מיסודה של הסתדרות המורים, בשיתוף פעולה עם משרד החינוך. הוועדה פעלה בין השנים 1995 ל- 2001, וכללה אנשי חינוך בולטים מן השדה והאקדמיה, ערכה מחקר עיוני, ראיונות עומק וסקרי עמדות בקרב אנשי חינוך.