קיריל גולנשין ז"ל

1.11.2006- 24.8.1985

בנם היחיד של דיאנה ומיכאל.  נולד ביום ז' באלול תשמ"ה (24.8.1985) בחמלניצקי שבאוקראינה.

קירה או קיריושה, כך כינו אותו הוריו בחיבה. הוריו של קיריל הקימו את משפחתם בגיל צעיר, וכמשפחה צעירה הם פתחו ביניהם יחסים המושתתים על חברות חזקה. מאז ומתמיד הוא קיבל מהוריו יחס של בוגר, כזה שניתן לדבר איתו בגובה העיניים וכך הוא גדל וצמח לילד טוב, רציני ובוגר ובו זמן גם אכפתי, נחוש לעזור, רגיש ולא אדיש. ב-1991, בהיותו בן שש, עלתה המשפחה לישראל והשתקעה בירושלים.

 

קיריל למד והתחנך מכיתה א' עד י"ב בבית הספר הניסויי בירושלים. הוא סיים בגרות מוגברת באנגלית ובקולנוע בציונים גבוהים. קיריל היה נער רב פעלים- מילדות אהב קיריל לקרוא, להתפתח וללמוד. כאשר הסתקרן בנושא כלשהו, הוא נהג לחקור אותו לעומקו ולרוחבו. בנעוריו התעניין והתעמק במיוחד בפילוסופיה ובפסיכולוגיה, בפוליטיקה ובסוגיות הנוגעות במדינה. לצד עיסוקים אלו, היה ספורטאי מצטיין; התאמן בקראטה וזכה בגביעים ובמדליות. כמו כן, היה שחיין נהדר ורץ למרחקים ארוכים וקצרים. בשעות הפנאי שלו גם השתתף בחוגי סיירות וניגן בגיטרה. מכיתה י"א החל להתעניין בצבא והחליט לשרת כלוחם ביחידה מובחרת. במהלך השנתיים האחרונות בתיכון השתתף בקורס הכנה לצה"ל.

 

בכיתה י"ב נחשף לעולם המכינות הקדם צבאיות, ולאחר מיונים התקבל למכינת מיצר– המכינה למנהיגות ואחריות חברתית שברמת הגולן. במכינה למד, רכש חברים, התבגר, הכיר את הארץ וטייל בה לאורכה ולרוחבה. המרצים ריתקו אותו והעשירו את עולמו. הוא העמיס על עצמו פרויקטים רבים ושקד עליהם עד השעות הקטנות של הלילה, רק לא לוותר ולהספיק את כולם.  קיריל תמיד התנדב לעזור לחבריו למחזור. מדריכיו במכינה צפו לו גדולות וראו בו חניך לדוגמה- רציני ועם זאת חייכן, אוהב את הארץ, בעל רצון אדיר ללמוד ומוסר עבודה גבוה, חבר למופת ומורעל על הצבא. במכינה, העידו עליו שהיה בעל כריזמה מרשימה אך נותר שקט ורציני, שש לקחת על עצמו אחריות ועושה כל דבר על הצד הטוב ביותר. קיריל היה אחד מעמודי התווך של המחזור שלו במכינה, אחד כזה שכל ועדה הייתה רוצה כחבר וכל מדריך ואיש צוות רוצה לצידו.

 

כשסיפר להוריו כי הוא נחוש להתגייס ליחידה קרבית, ניסו להניאו מההחלטה. אך קיריל לא ויתר, הוא דגל במשפט "אם לא אני אז מי?!", חדור אידאולוגיה וערכי הציונות, הוא ביקש לתרום למדינה ולהשפיע. לבסוף, כיבדו הוריו את רצונו ואישרו את בקשתו. ב-2 בדצמבר 2004 התגייס קיריל לצה"ל, עבר את הגיבושים והתקבל ליחידת החילוץ 669. לאחר שנה במסלול עבר לבקשתו ליחידת "עוקץ", יחידת הכלבנים, שם שילב את אהבתו הגדולה לכלבים עם חלומו להשתתף בפעולות מבצעיות. מיד עם הגיעו, קיבל קיריל את הכלב מאקו ועבר איתו בהצלחה מסלול קשה ומאתגר שנמשך כחצי שנה של הכשרה שבסופו הוסמך ללוחם ביחידה. בנובמבר 2006 יצא קיריל במסגרת תפקידו למבצע "ענני סתיו" אשר נועד לאתר תשתיות טרור ולפגוע במשגרי רקטות הקסאם לעבר יישובי הנגב המערבי. במהלך המבצע, פשט צה"ל על בית חנון בצפון רצועת עזה. קיריל יצא למבצע עם כלבו מאקו בפלוגה המסייעת של גדוד "שקד", חטיבת "גבעתי". בעת ניסיון פריצה לאחד הבתים, נתקלו הכוחות בהתנגדות עזה של פלשתינים חמושים ובמהלך חילופי האש נפצע קיריל אנושות. כעבור זמן קצר נקבע מותו. וכך, בפעולה הרביעית שלו בלב רצועת עזה, ביום י' בחשוון תשס"ז (1.11.2006) בעודו מוביל את הכוח – נפל כגיבור. בן עשרים ואחת היה קיריל  בנפלו.

 

קיריל היה חייכן וצנוע, שקט וטוב לב, נחוש ומלא ברצון להיטיב עם כולם. הוא דבק בלב שלם בערכים שהאמין בהם וחלם על דרכים להגשימם, לעתים אף כנגד כל הסיכויים ולמרות כל הדעות ההפוכות. קיריל היה אדם חזק ומעורר השראה, הוא הטביע את חותמו על חבריו וחברותיו אשר מעידים כי המפגש אתו, השאיפה שלו למצוינות, הקבלה והחיוך שלו – הם מופת עבורם.

הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים.  הותיר אחריו הורים, אחותו קירה נולדה שנתיים לאחר נפילתו.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.